<h1>סמ"ג לאוין סימנים ק"מ—קמ"א</h1>
<h2>דף כח.</h2>
שנינו בפרק גיד הנשה (חולין צ"ו ב') גיד הנשה שנתערב עם שאר הגידין כולן אסורין, ומקשה התלמוד (שם צ"ט ב') וליבטיל ברובה, פירוש שמין במינו בדבר יבש בטל ברוב אפילו מדברי סופרים לכל הפחות לשני בני אדם, אבל לאדם אחד שיאכל בודאי האיסור יש להחמיר (ע"פ תד"ה בריה ע"ש), ומשני שאני (ה)גיד דבריה הוא, וכן חתיכה של נבילה ושל דג טמא שנתערבה עם שאר חתיכות אינה בטילה ומקשה התלמוד (ק' א') וליבטיל ברובא ומתרץ שאני (ה)חתיכה הואיל וראויה להתכבד לפני האורחין, פירוש (ע"פ תד"ה שאני) אם תתבטל (יהא) [תהיה] ראויה להתכבד לפני האורחין אפילו ישראל[ים] ואין הטעם מפני שעד שלא נתערבו ראויה להתכבד לפני האורחין גוים שהרי חתיכת בשר בחלב שאסורה בהנאה ואין רשאי ליתנה לגוים שנינו בפרק אחרון של מסכת ע"ז (ע"ד א') שאינה בטילה ואין יכול להיות שם הטעם אלא מפני שאם תתבטל תהא ראויה להתכבד לפני האורחין אפילו ישראל, ומזה הטעם עצמו שנינו בפרק הערל (יבמות פ"א ב') בברייתא שחתיכת חטאת טהורה שנתערבה בחתיכות חולין שאינה בטילה אבל חתיכת חטאת טמאה שנתערבה עם שאר חתיכות של חטאת טהורה אומר לשם שהיא בטלה, שאין זה קרוי ראוי להתכבד כיון שאסורה לזרים ולנשים ואינה ראויה אלא לזכרי כהונה אפילו כש[נ]תבטל (ע"פ סה"ת סי' נ'), בד"א בבריה ודבר שבמניין ודבר הראוי להתכבד שאסורין מחמת עצמן אבל נאסרו מחמת בליעת איסור אין זה הדין עליהם ובטלין ברוב, וחתיכת בשר בחלב חשובה כאיסורא מחמת עצמו הואיל וכל אחד בפני עצמו של היתר ובהתבשלם יחד נאסרין (ע"פ סה"ת שם).
